בדרך

*השראה מטיול לדרום ישראל.
ויקיפדיה "חוסר אונים":
"חוסר אונים הוא תחושה פסיכולוגית של אדם שאינו יודע לפעול באירועים
המתרחשים בסביבתו או שאין באפשרותו להתערב בהם ביעילות.
חוסר אונים יכול להתעורר בעקבות תפיסה של כישלון. דבר זה נכון גם כאשר לא
התרחש כישלון ממשי בפועל. כלומר, די בכך שהאדם סבור שנכשל כדי שיחוש חוסר
אונים [1].
משום שאנשים נוטים להימנע מעשייה כאשר הם מאמינים שאינם יכולים לשלוט
במצב מסוים, פסיביות היא אחד הביטויים המרכזיים של חוסר אונים [2]. זאת להבדיל
מלמידת בריחה ומלמידת הימנעות, שהן בעלות אופי פעיל יותר.
חוסר אונים עשוי להתבטא בעצבנות ובאי שקט. כאשר חוסר האונים גובר, עשוי האדם
לחוש כעס, דכדוך ודיכאון ואדישות כלפי המתרחש סביבו.
חוסר אונים שנמשך בקביעות לאורך זמן רב עלול להגביר תגובות אלו ולגרום לשחיקה
משמעותית המקשה את התפקוד התקין. מרטין זליגמן תיאר תופעה זו כחוסר אונים נלמד."
ויקיפדיה: אם עץ נופל ביער
אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע,
האם הוא השמיע צליל? היא שאלה או
חידה פילוסופית מתחום האפיסטמולוגיה,
המעלה שאלות רבות על הקשר בין ידע,
התבוננות ומציאות.
החידה הועלתה בצורה מעט שונה כבר
במאה ה 18- על ידי הפילוסוף ג'ורג' ברקלי, אולם היא הועלתה בצורה הנוכחית רק
בשנת 1910 בכתב עת בשם " ."physics
ספר מיכה פרק א
(ו) וְשַׂמְתִּי שׂמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה:
מלבי"ם על מיכה פרק א פסוק ו –
חלק באור הענין.
(ו) ושמתי – זה מוסב עמ"ש ויהי ה' בכם לעד, שה' מתרה בם ואומר אני בעצמי אשים
שומרון לעי השדה – כי יפלו הבתים ויחרבו, ואח"ז אשים אותה למטעי כרם – ואז והגרתי
לגי אבניה – שנוטעי כרמים יסקלו האבנים ויפנו את העיים שנשארו ממפולת הבתים
עד שגם יסודיה אגלה – כי יפנו גם אבני היסודות כדי שיהיה ראוי למטעי כרמים:
מדרש רבה איכה הקדמה פסקה ל
(ל) זבדי בן לוי פתח לא תאמינו מלכי ארץ וגו' ארבעה מלכים היו מה שתבע זה
לא תבע זה ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי
ואשיגם וגו' אמר לו הקב"ה אני עושה כן הה"ד (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב
למחרתם מהו למחרתם ר"י בן לוי אמר לשני לילות ויום אחד היה הקב"ה מאיר לו בלילות
בזיקין וברקים כמה דתנינן תמן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים הה"ד (תהלים י"ח)
כי אתה תאיר נרי וגו' עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם
ואתה עושה אמר לו אני עושה שנאמר (ד"ה ב' י"ד) וירדפם אסא וגו' לפני אסא אין כתיב
כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף
אלא אני אומר שירה ואתה עושה אמר לו הקב"ה אני עושה שנאמר (שם כ') ובעת
החלו בקנה ותהלה וגו' עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר
שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה אמר לו הקב"ה אני עושה שנא' (מ"ב י"ט)
ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור כמה נשתייר מהם רב…
שפת אמת ספר ויקרא – לפסח – שנת
[תרל"א] ואיתא כי חזקי' לא אמר שירה על הנס לכך לא נעשה משיח. ואא"ז מו"ר זצלה"ה פי'
כי הי' נגלה לו בבירור איך הארץ ומלואה להשי"ת ולא נתפעל יותר ע"י הנס כו' ע"ש.
וכן מפורש במדרש שה"ש ע"ש. והוא כנ"ל שעיקר השירה המשכה ואמונה להתדבק
בשורש העליון ע"י שנפתח מקום שלמעלה מהטבע. שהרי כל נס בא מלמעלה מהטבע
וצריך האדם להתדבק שמה. וכן הי' חזקי' תמיד כמ"ש והטוב בעיניך עשיתי ופי'
חז"ל שסמך גאולה לתפלה והוא כנ"ל שכל מעשה גשמיי הי' ג"כ לפניו כעושה לפני
המלך שהי' דבוק בנקודה הפנימיות שבכל מעשה. ותפלה הוא כשצריכין צעקה לעורר
הפנימיות מההסתר. וגאולה הוא פתיחת הפנימיות ובאמת ע"י אמונה שמצפה
לישועתו ית' נפתח הפנימיות כנ"ל. והלא בוודאי גם מרע"ה ובנ"י אז היו במדריגה
זו. אך כי אין שיעור להשגת נפלאותיו ית' וע"י שהיו בנ"י דביקין במשה רע"ה
דכתיב ובמשה עבדו לכך זכו להתחבר עמו והמשיכו דברי השירה שהיא כוללת שבח כל
הנסים שהי' ושיהי' כמ"ש בזוה"ק. ושם יש תמיד התחדשות יותר. [ובחזקי' נראה שלא
הי' יכול לומר שירה על ידי חסרון הדור כנ"ל ולא נעשה משיח שלא הי' דורו ראוי לגאולה
שלימה]:
שפת אמת ספר ויקרא – לפסח – שנת
[תרמ"ז] וזהו מוציא אסירים בכושרות שיש שנפתח הלב לצאת מתוך הסתרות הגשמיות
לפעמים ע"י יסורים ובכיה. ולפעמים ע"י שמחה ושירה בתורה ומצות. ואז עדיין
לא היו מתוקנים כראוי ולכן כ' יונתי בחגוי הסלע. שהתקשרות דביקות בנ"י בהקב"ה הי'
עוד בהסתר ולא היו יכולין לפתוח פנימיות הלב רק ע"י צעקה…
ספר תהילים פרק קג
(יז) וְחֶסֶד יְדֹוָד מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:
תוי"ט על מסכת אבות פרק ג משנה י
ואומר (תהלים ק"ג) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו שכל מי שמשך עליו חוט של
חסד. בידוע שהוא ירא שמים:
שפתי כהן על בראשית פרק מו פסוק ל
ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם. יש בו כמה פירושים אמותה הפעם נתאוה למות
שלא יראה עוד יגון ואנחה כי רבות אנחותיו. עוד אמותה הפעם פחד שלא ימות מרוב
השמחה כמו המעשיות של מסכת כתובות (ס"ב ע"ב). עוד אמותה הפעם שאני חי
שנאמר ותחי רוח יעקב ארגיש במיתה כי קודם הייתי מת. עוד אמותה הפעם קודם
בכל עת שהייתי זוכר יוסף הייתי מת עתה שאני חי לא אמות כי אם פעם אחת, וזהו
הפעם. עוד לפי שהיה יעקב מתירא שלא יבוא פעם אחרת בגלגול כמאמר חז"ל
(ילקוט רמז קמ"ג) לקיים שנים עשר שבטים כי אינו יכול לקיימם בחייו לפי שהשביעו
לבן אם תקח נשים וגו' ולכך נתאבל עליו וימאן להתנחם אף על פי שהיה לו אחד
עשר בנים ובני בנים, ולזה אמר אמותה הפעם ולא מותא תנינא. ועוד שיעקב אבינו
ע"ה היה יודע משרטוטי הפנים אם חטא אם לא וכשראה יוסף ידע משרטוטי פניו שלא
חטא, ולזה אמר אחרי ראותי ראיה שלי אינה כמו ראיית אחרים שאינם יודעים בשרטוטי
הפנים, ראותי את פניך לא אמר ראותי פניך אלא את פניך השרטוט של פניך, כי עודך
חי אם הוא מדבר עמו ודאי שהוא חי ומאי עודך, אלא אמר לו אני רואה בשרטוטים
שאתה צדיק ולא חטאת שהצדיק נקרא חי שנאמר (שמואל ב כ"ג, כ') ובניהו בן איש
חי, כי עודך כמו יום שנפרדת ממני אם כן מאחר שאתה צדיק לא אפחד מן המיתה,
כי מי שמניח בן רשע יש לו צער באותו עולם, לא כן מי שמניח בן צדיק שיש לו נחת
רוח, לזה נתאוה למות. אמותה הפעם אחרי ראותי ראשי תיבות בגימטריא רז שהיה יודע
ברזי השרטוטים וראה חוט של חסד משוך על יוסף, והיינו זר. כי עודך חי ראשי תיבות
בגימטריא צח, שאין בו שום לכלוך.
ספר דברים פרק לב
(ט) כִּי חֵלֶק יְדֹוָד עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:
אור החיים על ויקרא פרק יז פסוק י נראה לומר בהקדם לדעת טעם איסור זה,
כפי מה שהאירו חכמים את עינינו בפנימיות התורה, כי כל נפשות עם בני ישראל הם
ממדריגה שאין למעלה ממנה, בסוד חלק ה' עמו (דברים לב ט), גם אמרו שהגם שהם
בעולם התחתון ורחוקים ממקום גבוה, אף על פי כן ישנם דבוקים בחוט של חסד עד
מקום שורשם בסוד אומרו יעקב חבל נחלתו (שם), ונפש הבהמה היא ממדריגה התחתונה
אשר יתיחס מקומה אל קליפת נוגה: