ידו מוליכה
איך שאתקרב לה'
אזדקק בלי חוכמות לענווה.
אוחז בתווי מוסיקה שמיימים
לקפוץ מעלה מעלה בזהירות.
ודאי שהשאלה לא האם להיות
אלה איך לחיות בעולם הזה.
רוצה אני לפקוח עיני
לידו המוליכה בכל דבר.
מקורותודאי שהשאלה לא האם להיות אלה איך לחיות בעולם הזה.
וזאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לה'[במדבר ו:כא] . יאמר שאין הכוונה
בנזירות סיגופים ועינוים, כי הקב"ה אינו רוצה מן האדם שיענה גופו, שלא ציונו בכל
התורה אלא יום אחד בשנה שהוא יום כיפור שנענה גופנו לטובתנו לכפר עוונותינו, וצוה
שנאכל ונשתה קודם, כל זה מרוב רחמנותו, אם כן אין הקב"ה חפץ בעינוים, אלא הכוונה
שיתקרב אל ה', זהו אשר ידור קרבנו לה', כי מה תועלת בנזירות והוא אינו יודע הכוונה,
הרי בימי טומאה שמת עליו מת אמר מאשר חטא על הנפש, לפי שהימים הראשונים
יפלו ואין בהם תועלת, אם כן חטא על נפשו שעינה נפשו בלי הועיל, אלא תהיה
הכוונה בהפרשתו מהתאוות לא לעינוי אלא להתקרב אל ה', זהו אשר ידור קרבנו לה'
על נזרו כלומר הפרשתו, מלבד אשר תשיג ידו כלומר לא בנזירות לבד אלא כל דבר
שיעשה הפרשה לעצמו שיהיה פרוש מהבלי העולם נחשב לו כמו נזירות ונקרא קדוש, כי
פירוש קדוש נפרש ונבדל כל אחד ואחד כפי השגת ידו, יש פרושים שמפרישין עצמם מן
היישוב כדי שלא לחטוא, כי רוב העבירות הם בין אדם לחבירו, ויש פרושים שמפרישין
עצמן מן הבשר כדי שלא להרבות רמה, כמו שאמר התנא (אבות ב', ז') מרבה בשר
מרבה רמה, וכדי שלא יתגבר היצר עליהם מצד המאכל שנאמר (דברים ל"א, כ') ואכל
ושבע ודשן ופנה, אם כן אותה הפרשה אינה עינוי אלא עונג, ויש פרוש במניעתו מן היין
לפי שהיין מביא קללה לעולם והוא כוונתו שלא להביא רעה לעולם שהאדם נקרא
עולם קטן, אם כן כפי נדרו אשר ידור כן יעשה ויחשב לו כנזירות ויקרא קדוש ויותר,
זהו על תורת נזרו, כי כשהאדם מענה נפשו ומשמחה בעבודת ה' אף על פי שאותה
עבודה היתה על ידי סיגוף הגוף ועינויו עם כל זה אינו מקבל הגוף עינוי כי הוא משועבד
לנשמה ואדרבה יהיה לגוף עונג, כמו שהיה רבי חנינא בן דוסא ע"ה מסתפק בקב חרובין
מערב שבת לערב שבת שהוא דבר מועט לו ולאשתו, ומרוב השמחה שהיו שמחים
בעבודתו יתברך היה נראה להם כאילו היו אוכלים בשר שמן, לפי שהיו משעבדים
גופם לעבודת ה' יתברך עד שהיה חומרם זך שלא היה מתאוה לשום דבר. כי התאוה
באה מצד החומר, וכשהוא זך נטרדה ממנו התאוה, אבל אם באותה עינוי אין בה עבודת
ה' נחשב לו כחטא על שעינה גופו, כי הגוף מרגיש בעינוי כשאינו בעבודת ה' יתברך
כמו שאמר בנזיר מאשר חטא על הנפש כשנטמא והלכו אותם ימים בבהלה. עוד
אמר זאת תורת הנזיר, שעם הנזירות יעסוק בתורה, ובזה יקרא קדוש:
ספר שמות פרק ט
(ג) הִנֵּה יַד יְדֹוָד הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר
כָּבֵד מְאֹד:
Musica universalis (lit. universal" music, or music of the spheres)
or Harmony of the Spheres is an ancient philosophical concept
that regards proportions in the movements of celestial bodies—the
Sun, Moon, and planets—as a form of musica (the Medieval Latin term
for music). This "music" is not usually thought to be literally audible, but
a harmonic and/or mathematical and/or religious concept. The idea
continued to appeal to thinkers about music until the end of the
Renaissance, influencing scholars of ".many kinds, including humanists
ויקיפדיה-להיות, או לא להיות
להיות, או לא להיות באנגלית:
To be, or not to be
הוא משפט הפותח מונולוג המהווה אחד משיאי המחזה "המלט" מאת ויליאם
שייקספיר. המונולוג נכלל במערכה השלישית, תמונה ראשונה. המלט אינו לבדו
על הבמה כאשר הוא נושא את המונולוג:
על הבמה נוכחים המלך קלאודיוס ועמו שר החצר פולוניוס, וכן אופליה. השאלה אם
המלט רואה את אופליה, או את המלך ואת פולוניוס, כאשר הוא נושא את המונולוג,
נתונה לפרשנות. תחילת המונולוג מפי המלט, בנוסחו המקורי:
Whether ’tis nobler in the mind to suffer
The slings and arrows of ,outrageous fortune
Or to take arms against a sea of troubles
.And, by opposing, end them
בתרגומו הנודע בעברית של אברהם
שלונסקי:
להיות, או לא להיות, וזו השאלה:
מה נעלה יותר: לשאת באורך-רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
