יש מקום
יש "קדושת המלכות"
אחתור ביגיעה אל אלוקי.
הוא למעלה ואני למטה
הוא למעלה ואני איתו
הוא המקום, ממני וממך.
סירתי שטה בים
סוערת קוצפת
צוללת במים
ועוגנת בתהומות חוף ליבי
יש מרחב אינסוף
בין שמים לארץ
רגשות אהבה גואים
מאיימים להטביעני בחן.
דמות המציאות היא נס.
מעגל אוהבים מהגוף לטבע
הנשמה קשורה מלופפת לנצח
ואל אלוקי בעוז אכסוף.
מקורותלהיות נפרד מאחרים זה צורך קיומי לפעמים.
השראה מהרצאה של אמונה אלון:
"נדנדה" חיים נחמן ביאליק
(1873-1934).
ספר עוד יוסף חי – פרשת שמות
כתב רז"ל בשער הכוונות דף ל"ט ע"ג בדרוש ד' ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות לעולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע. ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדושה זו נאמרת באל ברוך גדול דעה.
לקוטי תפילות חלק ראשון – תפילה ל
[תנח]:
רבונו של עולם אתה ידעת כמה אני רחוק מקדושת ושמחת יום טוב הקדוש, חוס וחמל עלי ברחמיך הרבים, וזכני בחסדיך העצומים, שאזכה לקבל הימים טובים בקדושה גדולה ובשמחה רבה, עד שאזכה על ידי קדושת ושמחת יום טוב להעלות את המלכות דקדושה מבין הארבע מלכויות, ולהעלותה לאור פני ה'. ויקוים מקרא שכתוב: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". ונאמר: "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". ותזכני להמשיך עלי קדושת ושמחת יום טוב תמיד בכל השנה כולה, ואזכה לשמחה דקדושה תמיד, עד שאזכה להשגת אלהותך וידיעת רוממותך ותשוקת אמונתך באמת ובלב שלם, בשמחה ובטוב לבב בקדושה
ובטהרה גדולה:
ספר יצירה פרק א
(ג) עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בורייו והשב יוצר על מכונו. (נ"א ואית דגרסי ודע וחשוב. ואית דגרסי והשב וחשוב, ואחרים גורסים וחקור ודע וחשוב מהם):
פירוש ר"י סגי נהור לספר יצירה
כי אין כח הנברא להשיג באין סוף, שכל התבוננות בחכמה מן השכל היא דקות רמז מחשבתו באין סוף. ולפיכך אמר עשר ולא תשע – כי אין מחשבה משגת לתת שיעור למעלה מן החכמה ולא בחכמה אלא על ידי
התבוננות,
ספר בראשית פרק ב
(ז) וַיִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
רבנו בחיי על בראשית פרק ב פסוק ז
וענין היות הנפש אחרי הפרדה מן הגוף קיימת נצחית זה מתבאר מכתוב הזה שאמר נשמת חיים כלומר נשמה חצובה ממקור חיים כי הנשמה חצובה ממקור החכמה, הוא שכתוב (איוב לב, ז) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן רוח היא באנוש, סמך חכמה לרוח לבאר כי הרוח ממקור החכמה: ומזה הזכיר הכתוב הזה נשמת חיים על שם והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב),והוא שהבטיח הקב"ה לנביא שתהיה נפשו בחברת המלאכים הקדושים בקיום המצוות, הוא שכתוב (זכריה ג, ז) אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואם תבין הכתוב שאמר שלמה בחכמתו אז תבין מעלת הנפש ועילוי מדריגתה ויסודה וסודה, הוא שאמר (קהלת ג, יט) ומותר האדם מן הבהמה אין, ביאר כי יתרון האדם על הבהמה הוא מצד הענין שקראו אין והוא מצד הנפש השכלית שבו נמשכת מן החכמה שהיא היו"ד המתיחדת עם הרצון שהוא האל"ף, והבן זה מאד:
"נדנדה" חיים נחמן ביאליק
(1873-1934).
ספר עוד יוסף חי – פרשת שמות
כתב רז"ל בשער הכוונות דף ל"ט ע"ג בדרוש ד' ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות לעולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע. ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדושה זו נאמרת באל ברוך גדול דעה.
לקוטי תפילות חלק ראשון – תפילה ל
[תנח]:
רבונו של עולם אתה ידעת כמה אני רחוק מקדושת ושמחת יום טוב הקדוש, חוס וחמל עלי ברחמיך הרבים, וזכני בחסדיך העצומים, שאזכה לקבל הימים טובים בקדושה גדולה ובשמחה רבה, עד שאזכה על ידי קדושת ושמחת יום טוב להעלות את המלכות דקדושה מבין הארבע מלכויות, ולהעלותה לאור פני ה'. ויקוים מקרא שכתוב: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". ונאמר: "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". ותזכני להמשיך עלי קדושת ושמחת יום טוב תמיד בכל השנה כולה, ואזכה לשמחה דקדושה תמיד, עד שאזכה להשגת אלהותך וידיעת רוממותך ותשוקת אמונתך באמת ובלב שלם, בשמחה ובטוב לבב בקדושה
ובטהרה גדולה:
ספר יצירה פרק א
(ג) עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בורייו והשב יוצר על מכונו. (נ"א ואית דגרסי ודע וחשוב. ואית דגרסי והשב וחשוב, ואחרים גורסים וחקור ודע וחשוב מהם):
פירוש ר"י סגי נהור לספר יצירה
כי אין כח הנברא להשיג באין סוף, שכל התבוננות בחכמה מן השכל היא דקות רמז מחשבתו באין סוף. ולפיכך אמר עשר ולא תשע – כי אין מחשבה משגת לתת שיעור למעלה מן החכמה ולא בחכמה אלא על ידי
התבוננות,
ספר בראשית פרק ב
(ז) וַיִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
רבנו בחיי על בראשית פרק ב פסוק ז
וענין היות הנפש אחרי הפרדה מן הגוף קיימת נצחית זה מתבאר מכתוב הזה שאמר נשמת חיים כלומר נשמה חצובה ממקור חיים כי הנשמה חצובה ממקור החכמה, הוא שכתוב (איוב לב, ז) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן רוח היא באנוש, סמך חכמה לרוח לבאר כי הרוח ממקור החכמה: ומזה הזכיר הכתוב הזה נשמת חיים על שם והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב),והוא שהבטיח הקב"ה לנביא שתהיה נפשו בחברת המלאכים הקדושים בקיום המצוות, הוא שכתוב (זכריה ג, ז) אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואם תבין הכתוב שאמר שלמה בחכמתו אז תבין מעלת הנפש ועילוי מדריגתה ויסודה וסודה, הוא שאמר (קהלת ג, יט) ומותר האדם מן הבהמה אין, ביאר כי יתרון האדם על הבהמה הוא מצד הענין שקראו אין והוא מצד הנפש השכלית שבו נמשכת מן החכמה שהיא היו"ד המתיחדת עם הרצון שהוא האל"ף, והבן זה מאד:
