לתת מאושרי
אבנים המפריעות בדרכי מונחות בצד.
בראיה ישירה הן מתנה
אך גם מהאוניה זורקים מטענים
על מנת להציל הנוסעים.
מוכן אני לרכוש מהירות
לצאת לרוחות בלי הסתייגות
ומבדידותי ללא פחד
הכלל מחובר מאחד ואחד.
לפעמים בלי מחשבה
עושה מעשים בלי בעיה.
לא כל דבר למכירה
יש עבודה שהיא בחירה.
אצטרך לגשר
מהשפע לאחר.
יש לי כיכר לחם ואחלק אותו
לשם שלוות נפשי אהיה כמותו.
העיקר השאיפה להשלמה
לכוון היצרים ולזוז קדימה.
ומחלקי לתת
לממתינים כעת.
אנו רוצים אושר ועושר
לצמצם העוני שקושר.
אך כל עוד פועמים חיים
נהיה שמחים
יש אביון מפיסת חמימות
אתן לו חיוך ונסעד בידידות.
עדיף כך מעוף קר,
ובזה העמל אהיה מוכר.
מקורותלפעמים בלי מחשבה עושה מעשים בלי בעיה.
ספר יונה פרק א
(ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹקָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב ויַּ רֵָדםַ:
לצאת לרוחות:
יש דרגות בודאי בעניין זה. הקיצונית היא בדמיון של קרב נגד 30 או 40 תחנות רוח כענקים של Don Quijote חלק א' פרק ח'.
ספר דברים פרק ה
(יט) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
ספר שם משמואל פרשת וארא – שנת תרע"ד
קיצור הדברים שבאמצעות משה רבינו ע"ה זכו ישראל למדרגה כללית להיות בעצמם נביאי התורה וזה שלא זכו לזה האבות, ומחמת שהיו בביטול כל חושיהם לרצון השי"ת ע"כ זכו למדרגה כללית כנ"ל
באריכות. ויש עוד ליתן טעם לשבח שבלתי אפשר הי' להם לקבל את התורה אלא כשהיו בביטול הזה, דהנה במדרש את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, אילו היו חסרין אחד לא היתה התורה ראוי' להינתן, וידוע דכמו שבכלל כן בפרט שכל אחד הוא עולם קטן וכלל בפני עצמו, וע"כ כמו שבכלל כולו אילו הי' חסר אחד לא היתה התורה ראוי' להינתן, כמו כן בכל פרט ופרט שהוא כלל בפני עצמו, אילו הי' חסר חוש אחד שלא הי' בטל כנ"ל והי' לו רצון לדבר אחר לא היתה ראוי' התורה להינתן לו, ושוב הי' חסר אחד מכל הכלל כולו, ולא היתה התורה ראוי' להינתן אז לכל הכלל:
כִּכַּר לֶחֶם:
ספר דברי הימים א פרק טז
(א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים:
(ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְדֹוָד:
(ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה: משנה מסכת אבות פרק א
(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:
רמב"ם פירוש המשניות –
מסכת אבות פרק א משנה טו
(טו) שמאי אומר …
סבר פנים יפות. הוא שישא ויתן עם הבריות בנחת ובדברים ערבים ורצוים:
ספר עץ הדעת טוב – פרשת ויחי
אבל לישראל ולבן שניים מחלב ידבר להם דברי ניחומים כחלב הלבן.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא/א-ב
תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו ברי ומביאו לחיי העולם הבא…
רש"י קידושין דף לא/ב
ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כך אלה אמר לו סבא מה איכפת לך טחון ואכל כלומר לעוס ואכל הראהו שקשה לו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה:
(ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹקָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב ויַּ רֵָדםַ:
לצאת לרוחות:
יש דרגות בודאי בעניין זה. הקיצונית היא בדמיון של קרב נגד 30 או 40 תחנות רוח כענקים של Don Quijote חלק א' פרק ח'.
ספר דברים פרק ה
(יט) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
ספר שם משמואל פרשת וארא – שנת תרע"ד
קיצור הדברים שבאמצעות משה רבינו ע"ה זכו ישראל למדרגה כללית להיות בעצמם נביאי התורה וזה שלא זכו לזה האבות, ומחמת שהיו בביטול כל חושיהם לרצון השי"ת ע"כ זכו למדרגה כללית כנ"ל
באריכות. ויש עוד ליתן טעם לשבח שבלתי אפשר הי' להם לקבל את התורה אלא כשהיו בביטול הזה, דהנה במדרש את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, אילו היו חסרין אחד לא היתה התורה ראוי' להינתן, וידוע דכמו שבכלל כן בפרט שכל אחד הוא עולם קטן וכלל בפני עצמו, וע"כ כמו שבכלל כולו אילו הי' חסר אחד לא היתה התורה ראוי' להינתן, כמו כן בכל פרט ופרט שהוא כלל בפני עצמו, אילו הי' חסר חוש אחד שלא הי' בטל כנ"ל והי' לו רצון לדבר אחר לא היתה ראוי' התורה להינתן לו, ושוב הי' חסר אחד מכל הכלל כולו, ולא היתה התורה ראוי' להינתן אז לכל הכלל:
כִּכַּר לֶחֶם:
ספר דברי הימים א פרק טז
(א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים:
(ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְדֹוָד:
(ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה: משנה מסכת אבות פרק א
(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:
רמב"ם פירוש המשניות –
מסכת אבות פרק א משנה טו
(טו) שמאי אומר …
סבר פנים יפות. הוא שישא ויתן עם הבריות בנחת ובדברים ערבים ורצוים:
ספר עץ הדעת טוב – פרשת ויחי
אבל לישראל ולבן שניים מחלב ידבר להם דברי ניחומים כחלב הלבן.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא/א-ב
תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו ברי ומביאו לחיי העולם הבא…
רש"י קידושין דף לא/ב
ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כך אלה אמר לו סבא מה איכפת לך טחון ואכל כלומר לעוס ואכל הראהו שקשה לו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה:
