עשייה למצוות
"בסימן טוב ובמזל טוב!"
ועלי לעבוד להגיע אל זה.
אני צריך גוף, לב ונפש
לצאת בשירה אל עובי העשייה.
העכשיו הגיע ועבר
אבל הנצחי בהווה נשאר.
סימנים מכל הסוגים
אינם מספיקים, עלי להפיקם למימושים.
כל מאמץ הוא כגרגר חול
מוגבל, אך מוגבר בתוך מיליונים.
ואי-אפשר בלי כל אחד ואחד
אטום על אטום עם כוח בכנפיו.
אנא ה', תן לי לראות הלאה את האופקים
את גלגלי השמים כמו קרקע האדמה.
אלו ואלו לבנים – שבונים ש"י עולמות
פה בארץ, וברוח – גן עדן מקביל לידם.
לא אדע איך ולאן השתדלותי תלך
רק יודע את טוהר השאיפה לשורשים.
המעיין כמו עין פקוחה לחיים
ומוכן לתרום ולהשקותו בכל מילה.
מקורותאנא ה', תן לי לראות הלאה את האופקים
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו/א
עין יעקב על מסכת שבת אות (קיח) אִיתְמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל
מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, וְאָזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ,
דַּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה י) "כֹּה אָמַר ה', אֶל דֶּרֶךְ
הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחַתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". גּוֹיִם יֵחַתּוּ,
וְלֹא יִשְׂרָאֵל. (אמר רב) [וְאַף רַב סָבַר,] אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דַּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב,
מִנַּיִן שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית טו) "וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה", אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (שם) "בֶּן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי". אָמַר לוֹ, לָאו, כִּי אִם אֲשֶׁר
יֵצֵא מִמֵּעֶיךְ. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִסְתַּכַּלְתִּי בְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִי, וְאֵינִי רָאוּי
לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְךָ – שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל.
ספר קהלת יעקב – ערך אר ארץ מדבר נקרא המלכות כשמאיר בה מזל
העליון דדיקנא:
ארץ מדבר גימטריא זהו מזל עליון דדיקנא עלאה, ועין בערך גאולה שביארנו זה הענין
באורך גדול, ובשבת קודש נקרא ארץ ופירשנו מה שאמר שלמה המלך ע"ה טוב שבת בארץ מדבר:
ספר מעשי השם – חלק מעשי אבות
– פרק כא
אם כן אחרי התאמת שהוא מסולק מן החסרונות, אין ראוי לנו שנייחס אליו ירידה,
דהיינו פנייה לשפלים, רק לענין מה שהוא נגלה אלינו בתורתנו, שגזרה חכמתו, ורצה
בקיום הקיבוץ מדיני במשפט, שכבר ראינו דור המבול שנענשו ונתחייבו כליה על החמס
וכן דור הפלגה, ואמנם רצה השם יתברך כל זה כפי מה שנתבאר בחיבור זה חלק א' פרק
י"ג, שכל מה שברא היה כדי שתתהוה נפש השלם ותשיג הנצחיות, כי אי אפשר לעסוק
בהשגות אם לא בקיום הקיבוץ המדיני, ורבי חנינא [בן זומא] על ענין זה היה אומר ברוך
שברא כל אלה לשמשני (ברכות נח, א), וכן אמר הנביא (ירמיהו טו, יט) אם תוציא יקר
מזולל כפי תהיה, לומר שכל כוונת הבורא יתברך הוא, לעשות מן האין יש, ולא עוד
שעשאו יש, אלא גם כן רצה שמן הדבר ההוה ונפסד שהם ארבעה יסודות והגשם
חמישי, יתהוה דבר נצחי, והיא נפש השלם, זה הוא התכלית הנבחר והנכבד:
ספר עקידת יצחק הערות – שער ה הערה ו הערה ו לשער ה על המלים
'היותו הסבה הפועלת':
היותו הסבה הפועלת והצוריית והתכליתית, והטעם בזה יען כי הוא ית' פעל ועשה החומר
והוציאו מן האין אל היש, ונתן לכל נמצא גם הצורתו המיוחדת, וכל זה רק לכבודו עשה
להראות גדלו וטובו ורחמיו על כל מעשיו, אפס האדם חסר רק מעט מאלהים בעבור
היותו בעולם רק סבה צוריית ותכליתית, לא הפועלת, כי אין ביכלתו להציא אף גרגיר
חול אחד מן האפס אל היש, אבל בכל זאת הוא יכול לשנות צורת הנמצאים, בכשרון
חכמתו ומלאכת מחשבתו, והוא גם הוא תכלית כלם, כי לתועלתו נבראו, וזש"א
דע"ה שבתחלת עיונו חשב כי נתינת הוד ה' היא רק על השמים אשר הם הברואים היותר
נבחרים, ורק אח"כ ע"י הוספת עיונו בתורת ה', והסתכלותו בחכמת הבריאה הכיר כי
אדיר שמו בכל הארץ, ע"י האדם מבחר היצורים כלם:
ש"י [יש=ש"י= 310 ] עולמות:
ספר משלי פרק ח
(כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא:
משנה מסכת אבות פרק ה
(יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים
אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו
שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ,
וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה), וְאַתָּה א תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,
וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
משנה מסכת עקצים פרק ג
לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנִחִיל אֹהֲבֵי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן
חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים כט), יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
ספר ישעיה פרק ס
(כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַו \{מַטָּעַי\} מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:
דרשות המהר"ל – דרוש על התורה (המשך) ובמדרש כל מקום שנאמר לי הוא קיים
לעולם והוא בעולם הזה ובעולם הבא ע"כ.
לכן אמר והייתם לי סגולה והסגולה הוא דבר שגונזין באוצר, וכפירש"י ז"ל שנחשבים
אתם אוצר מפני שראוי לכם העוה"ב שהוא אוצר גנוז ג"כ זהו והייתם לי סגולה. ולכן
אמר שוב כי לי כל הארץ הוא הרמז על עולם הבא דכתיב ביה (ישעי' ס') ועמך כלם
צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכן נקרא העוה"ב כל כדאיתא בב"ב (דף י"ז) ג' הטעימן הקב"ה
בעולם הזה מעין עה"ב ואלו הן האבות דכתיב בהם בכל מכל כל.
עין יעקב על מסכת שבת אות (קיח) אִיתְמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל
מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, וְאָזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ,
דַּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִנַין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה י) "כֹּה אָמַר ה', אֶל דֶּרֶךְ
הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחַתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". גּוֹיִם יֵחַתּוּ,
וְלֹא יִשְׂרָאֵל. (אמר רב) [וְאַף רַב סָבַר,] אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דַּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב,
מִנַּיִן שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית טו) "וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה", אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (שם) "בֶּן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי". אָמַר לוֹ, לָאו, כִּי אִם אֲשֶׁר
יֵצֵא מִמֵּעֶיךְ. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִסְתַּכַּלְתִּי בְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלִי, וְאֵינִי רָאוּי
לְהוֹלִיד בֵּן. אָמַר לוֹ, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְךָ – שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל.
ספר קהלת יעקב – ערך אר ארץ מדבר נקרא המלכות כשמאיר בה מזל
העליון דדיקנא:
ארץ מדבר גימטריא זהו מזל עליון דדיקנא עלאה, ועין בערך גאולה שביארנו זה הענין
באורך גדול, ובשבת קודש נקרא ארץ ופירשנו מה שאמר שלמה המלך ע"ה טוב שבת בארץ מדבר:
ספר מעשי השם – חלק מעשי אבות
– פרק כא
אם כן אחרי התאמת שהוא מסולק מן החסרונות, אין ראוי לנו שנייחס אליו ירידה,
דהיינו פנייה לשפלים, רק לענין מה שהוא נגלה אלינו בתורתנו, שגזרה חכמתו, ורצה
בקיום הקיבוץ מדיני במשפט, שכבר ראינו דור המבול שנענשו ונתחייבו כליה על החמס
וכן דור הפלגה, ואמנם רצה השם יתברך כל זה כפי מה שנתבאר בחיבור זה חלק א' פרק
י"ג, שכל מה שברא היה כדי שתתהוה נפש השלם ותשיג הנצחיות, כי אי אפשר לעסוק
בהשגות אם לא בקיום הקיבוץ המדיני, ורבי חנינא [בן זומא] על ענין זה היה אומר ברוך
שברא כל אלה לשמשני (ברכות נח, א), וכן אמר הנביא (ירמיהו טו, יט) אם תוציא יקר
מזולל כפי תהיה, לומר שכל כוונת הבורא יתברך הוא, לעשות מן האין יש, ולא עוד
שעשאו יש, אלא גם כן רצה שמן הדבר ההוה ונפסד שהם ארבעה יסודות והגשם
חמישי, יתהוה דבר נצחי, והיא נפש השלם, זה הוא התכלית הנבחר והנכבד:
ספר עקידת יצחק הערות – שער ה הערה ו הערה ו לשער ה על המלים
'היותו הסבה הפועלת':
היותו הסבה הפועלת והצוריית והתכליתית, והטעם בזה יען כי הוא ית' פעל ועשה החומר
והוציאו מן האין אל היש, ונתן לכל נמצא גם הצורתו המיוחדת, וכל זה רק לכבודו עשה
להראות גדלו וטובו ורחמיו על כל מעשיו, אפס האדם חסר רק מעט מאלהים בעבור
היותו בעולם רק סבה צוריית ותכליתית, לא הפועלת, כי אין ביכלתו להציא אף גרגיר
חול אחד מן האפס אל היש, אבל בכל זאת הוא יכול לשנות צורת הנמצאים, בכשרון
חכמתו ומלאכת מחשבתו, והוא גם הוא תכלית כלם, כי לתועלתו נבראו, וזש"א
דע"ה שבתחלת עיונו חשב כי נתינת הוד ה' היא רק על השמים אשר הם הברואים היותר
נבחרים, ורק אח"כ ע"י הוספת עיונו בתורת ה', והסתכלותו בחכמת הבריאה הכיר כי
אדיר שמו בכל הארץ, ע"י האדם מבחר היצורים כלם:
ש"י [יש=ש"י= 310 ] עולמות:
ספר משלי פרק ח
(כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא:
משנה מסכת אבות פרק ה
(יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים
אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו
שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ,
וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה), וְאַתָּה א תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם,
וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
משנה מסכת עקצים פרק ג
לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח), לְהַנִחִיל אֹהֲבֵי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן
חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר
(תהלים כט), יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
ספר ישעיה פרק ס
(כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַו \{מַטָּעַי\} מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:
דרשות המהר"ל – דרוש על התורה (המשך) ובמדרש כל מקום שנאמר לי הוא קיים
לעולם והוא בעולם הזה ובעולם הבא ע"כ.
לכן אמר והייתם לי סגולה והסגולה הוא דבר שגונזין באוצר, וכפירש"י ז"ל שנחשבים
אתם אוצר מפני שראוי לכם העוה"ב שהוא אוצר גנוז ג"כ זהו והייתם לי סגולה. ולכן
אמר שוב כי לי כל הארץ הוא הרמז על עולם הבא דכתיב ביה (ישעי' ס') ועמך כלם
צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכן נקרא העוה"ב כל כדאיתא בב"ב (דף י"ז) ג' הטעימן הקב"ה
בעולם הזה מעין עה"ב ואלו הן האבות דכתיב בהם בכל מכל כל.
