חיים אברמסון

אבנים המפריעות בדרכי מונחות בצד.

בראיה ישירה הן מתנה

אך גם מהאוניה זורקים מטענים

על מנת להציל הנוסעים.

מחשבות השמחה ברוחי

הופכות לפעולה לפי כוחי.

כמשאבה השואבת מים

במנגינות הגשמים.

להיות נפרד מאחרים

זה צורך קיומי לפעמים.

לשרטט מעגל סביבי

ולמצוא את הפינה משלי.

לאט לאט גדל הפער

פנינה שאיבדה ברק.

כצבי בין המעיינות

בקשתי אחר מים ולא מצאתים.

בתפר שבין הארנק והקלמר

אבד לבי.

במחנה רחוק הוא נאלם, נעלם…

שירים בלבי

מתנגנים בוהקים.

נגלים מסתר לאור

מעירים בי את גילת נעורי

יש "קדושת המלכות"

אחתור ביגיעה אל אלוקי.

הוא למעלה ואני למטה

הוא למעלה ואני איתו

הוא המקום, ממני וממך.

מתן דין חשבון ורצון לבוראי.

המשגיח על כל פרט

חולש על כל רובדי חיי באופן מוחלט.