הנשמה

אדם מונח בתוך הטבע

בשורשיו העמוקים.

מחזיק בהמתנה את חיבורו

בציפייה לחומר שישתחרר.

להיות נפרד מאחרים

זה צורך קיומי לפעמים.

לשרטט מעגל סביבי

ולמצוא את הפינה משלי.

את לובן שירתי כענן אשים

אף שאינו מיוחד אותו ארים.

כל שהרוח נושאת ישוב

כמו הד נשימה שהינו חשוב.

מפתחות פותחים את לבי

קטנים וקלים לשימוש.

תופים נשמעים כשאני נכנס פנימה.

וגם אחרי יציאתי לתוך המציאות.