*השראה מהרצאת אמונה אלון: בבית אל על השירה "כי האדם עץ השדה"-נתן זך. ו"חוני המעגל" – שמעון אדף.
ראה מאמרים שונים על עניין יצירתיות, כגון:

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג/ב …נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב וידבר אלוקים את כל הדברים האלה אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמע…
שרף העץ:
רמב"ם פירוש המשניות – מסכת
כלים פרק כט משנה א פרגוד. הוא מסך יתלה על שערי הבתים ולו שני כנפים והן נחלקים באמצע יגביה הקצה האחד על זה השער והקצה השני על השער השני, וכאשר ירצו להסך על הבית יטו אותן ויתחברו שני כנפים לאחד ויהיה מסך אחד לכלל הבית, ועל צד המשל אמרו )ב"מ דף נט.( אין הפרגוד ננעל בפניהם:

ספר ישעיה פרק לד :יא וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ:
אבן עזרא על בראשית פרק א פסוק ב ובספר יצירה תהו זה קו ירוק ובהו אלו אבנים מפולמות.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב/א תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם
כולו שממנו יצא חשך שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו בהו אלו אבנים המפולמות
המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו …
ספר דברים פרק לב (יא)
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו
יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ:

ממחשבות:
סדור תפלה – נוסח אשכנז – סדר קבלת שבת
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה. כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה. סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. לכה דודי:
רבנו בחיי על בראשית פרק א פסוק א
כי מה שהיה אדם אחרון הכל למעלה רמה. כי הוא תכלית הכוונה בבריאת העולם. ואם הוא סוף המעשים הלא הוא תחילת המחשבה בטרם החלם. ותכלית הכוונה
בבריאתו. לדעת את אלהיו ולעובדו ולברך אותו. ולהקדישו וליחדו. וכן הוכיח לבנו המשורר אשר שם ה' מחסהו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו )דברי הימים כח, ט):
ספר עמק המלך – שער יג – פרק לה
וידיעתו של הקב"ה אינו כידיעת בשר ודם, כי ידיעתו של הקב"ה מקפת זמן העולם הזה מקצהו ועד קצהו, דהיינו זמן בריאת כל היצור וגלגוליהם, עד התיקון האחרון, שיצא לחפשי אל תענוגי גן עדן. נמצא שידיעתו של הקב"ה היא טובה להסיר תאותו וזוהמתו שקבל עד יהיה נקי, ואז סוף ידיעתו לטובה, כמו תחילת ידיעתו, וזהו אומרם, 'אצל הקב"ה, תחילת המחשבה היא סוף המעשה'
במנגינות הגשמים:
השווה:

"קוצו של יוד"
(לדעת רבנו תם – המשתמש שהעלה תמונה זו, אריה בן שמן, מצהיר בזאת כי הוא מוותר על כל זכויות היוצרים על התמונה,ומשחרר אותה לרשות הציבור. הודעה זו תקפה בכל העולם.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7
"חלק מן האותיות בכתב סת"ם מעוטרות בתגים. התיוג נועד בעיקר ליפות את האותיות אם כי יש לו גם משמעות דרשנית ולפי הגמרא, רבי עקיבא היה לומד דרשות ממיקום התגים באותיות. חוסר תגים
באותיות אינו פוסל את הכתב."
• מעל האותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (הסימן: שעטנ"ז ג"ץ) יש שלושה תגים.
• מעל האותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (הסימן: בד"ק חי"ה) יש תג אחד.
• מעל האותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (הסימן: מלאכ"ת סופ"ר) אין תגים.
אחד מהדברים המורכבים שנדרש מסופר הסת"ם לדייק בהם היא כתיבת התגים באופן שלא יגעו אחד בשני. ביטוי מפורסם המבוסס על כובד המטלה
אותה מבצע הסופר הוא: "מדקדק על קוצו של יוד" שפירושו שסופר הסת"ם נדרש לדקדק עד לפרט הקטן ביותר שזה הקוץ התחתון של האות יו"ד שחסרונו מעכב את כשרות האות (ראו תמונה).
הטקסט מוגש בכפוף לרישיון CC ייחוס- שיתוף זהה 3.0

סינרגיה

"סינרגיה – (בעברית: אגבור) – סינרגיזם
(מיוונית: synergos – לעבוד ביחד), פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד: שיתוף פעולה בין שתי קבוצות, פעולה משולבת."
הטקסט מוגש בכפוף לרישיון CC ייחוס-שיתוף זהה 3.0 ;
ספר דברי פרק לא
(ז) וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי
כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם
הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לַאֲבֹתָם לָתֵת
לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹ

השראה מהרצאה של אמונה אלון:
"נדנדה" חיים נחמן ביאליק
(1873-1934).
ספר עוד יוסף חי – פרשת שמות
כתב רז"ל בשער הכוונות דף ל"ט ע"ג בדרוש ד' ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות לעולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע. ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדושה זו נאמרת באל ברוך גדול דעה.
לקוטי תפילות חלק ראשון – תפילה ל
[תנח]:
רבונו של עולם אתה ידעת כמה אני רחוק מקדושת ושמחת יום טוב הקדוש, חוס וחמל עלי ברחמיך הרבים, וזכני בחסדיך העצומים, שאזכה לקבל הימים טובים בקדושה גדולה ובשמחה רבה, עד שאזכה על ידי קדושת ושמחת יום טוב להעלות את המלכות דקדושה מבין הארבע מלכויות, ולהעלותה לאור פני ה'. ויקוים מקרא שכתוב: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". ונאמר: "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". ותזכני להמשיך עלי קדושת ושמחת יום טוב תמיד בכל השנה כולה, ואזכה לשמחה דקדושה תמיד, עד שאזכה להשגת אלהותך וידיעת רוממותך ותשוקת אמונתך באמת ובלב שלם, בשמחה ובטוב לבב בקדושה
ובטהרה גדולה:
ספר יצירה פרק א
(ג) עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בורייו והשב יוצר על מכונו. (נ"א ואית דגרסי ודע וחשוב. ואית דגרסי והשב וחשוב, ואחרים גורסים וחקור ודע וחשוב מהם):
פירוש ר"י סגי נהור לספר יצירה
כי אין כח הנברא להשיג באין סוף, שכל התבוננות בחכמה מן השכל היא דקות רמז מחשבתו באין סוף. ולפיכך אמר עשר ולא תשע – כי אין מחשבה משגת לתת שיעור למעלה מן החכמה ולא בחכמה אלא על ידי
התבוננות,
ספר בראשית פרק ב
(ז) וַיִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
רבנו בחיי על בראשית פרק ב פסוק ז
וענין היות הנפש אחרי הפרדה מן הגוף קיימת נצחית זה מתבאר מכתוב הזה שאמר נשמת חיים כלומר נשמה חצובה ממקור חיים כי הנשמה חצובה ממקור החכמה, הוא שכתוב (איוב לב, ז) אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה אכן רוח היא באנוש, סמך חכמה לרוח לבאר כי הרוח ממקור החכמה: ומזה הזכיר הכתוב הזה נשמת חיים על שם והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב),והוא שהבטיח הקב"ה לנביא שתהיה נפשו בחברת המלאכים הקדושים בקיום המצוות, הוא שכתוב (זכריה ג, ז) אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואם תבין הכתוב שאמר שלמה בחכמתו אז תבין מעלת הנפש ועילוי מדריגתה ויסודה וסודה, הוא שאמר (קהלת ג, יט) ומותר האדם מן הבהמה אין, ביאר כי יתרון האדם על הבהמה הוא מצד הענין שקראו אין והוא מצד הנפש השכלית שבו נמשכת מן החכמה שהיא היו"ד המתיחדת עם הרצון שהוא האל"ף, והבן זה מאד:

השראה מהרצאה של אמונה אלון:
"כציץ העמקים" זלדה.
*הקדמה לזהר.
בהבדלה הובא הפסוק:
ספר תהילים פרק קטז
(יג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְדֹוָד אֶקְרָא: מתיחס זה לה' עלי גביע –"חסדים "וכו'…
ספורי חסידות מדברים הרבה על "קפיצת הדרך": בעל שם טוב, צמח צדק ואחרים.
המקור מופיע בגמרה:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צה/א
עין יעקב על מסכת סנהדרין אות (קנו)
(קנו) שם תָּנוּ רַבָּנָן, שְׁלֹשָׁה, קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ; אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, יַעֲקֹב אָבִינוּ,
וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה – הָא דַּאֲמָרָן. אֱלִיעֶזר עֶבֶד אַבְרָהָם, דִּכְתִיב,
(בראשית כד) "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן". לְמֵימְרָא, דְּהַהוּא יוֹמָא נָפַק. יַעֲקֹב אָבִינוּ,
[שם ע"ב] דִּכְתִיב, (שם כח) "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וְגוֹ' וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" וְגוֹ' (וְכוּ', כמו
שכתוב מאמר זה באורך בּמסכת חולין פּרק גּיד הנשה).

השראה מהרצאה של אמונה אלון:
"כציץ העמקים" זלדה.
ספר במדבר פרק לא
(כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
(כג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא
בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
רש"י על במדבר פרק לא פסוק כג
(כג) כל דבר אשר יבא באש – לבשל בו כלום:
תעבירו באש – כדרך תשמישו הגעלתו מה שתשמישו ע"י חמין יגעילנו בחמין ומה
שתשמישו ע"י צלי כגון השפוד והאסכלה ילבננו באור:
אך במי נדה יתחטא – לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטומאת מת א"ל צריכין הכלים
גיעול לטהרם מן האיסור וחטוי לטהרן מן הטומאה. ורבותינו דרשו מכאן שאף
להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים
הראוים לטבול בהם נדה. וכמה הם מ' סאה:
וכל אשר לא יבא באש – כל דבר שאין תשמישו ע"י האור כגון כוסות וצלוחיות
שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור:
תעבירו במים – מטבילו ודיו ודוקא כלי מתכות:
ספר בראשית פרק א
(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:
רש"י על בראשית פרק א פסוק ח
(ח) ויקרא אלהים לרקיע שמים – שא מים שם מים אש ומים שערבן זה בזה ועשה
מהם שמים (ס"א שמים שם מים ד"א אש ומים):
ספר איוב פרק כה
(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר:
(ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:
רש"י איוב פרק כה פסוק ב
(ב) (מענה בלדד). המשל ופחד עמו – כלפי שאמר איוב אערכה לפניו משפט אמר לו המשל ופחד עמו,
המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם.
עושה שלום במרומיו – כשהמזלות עולים כל א' סובר אני עולה ראשון לפי שאינו
רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא, כ"ש, ל"א עושה שלום במרומיו אש ומים בלולין
ואין מים מכבין את האש, כ"ש. עניינים אלו בודאי עמוקים, למעלה מהשגתי,
הרב הראי"ה קוק עשה חיבור מובחר על ראשי תיבות שמסביר עומקם. יש מקורות
בגמרה וגם ב"ספר הבהיר"
ויקיפדיה: אותיות מנצפ"ך
מנצפ"ך הן חמשת האותיות הסופיות באלף
בית, הנביאים [צופים] חדשו אותן. תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד/א
…דאמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום ותיסברא והכתיב
אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה…
רש"י שבת דף קד/א
כדמפרש מנצפ"ך צופים אמרום…
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ב/ב
עין יעקב על מסכת מגילה אות (א)
מְיָה, וְאִיתֵימָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, מַנְצְפַּ"ךְ, צוֹפִים אֲמָרוּם. וְתִסְבְּרָא?! (צופים ולא
משה?!) וְהָכְתִיב, (ויקרא כז) "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת", שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעָתָּה? וְעוֹד,
הָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵ"ם וְסָמֶ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת, [דף גּ ע"א] בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין? אִין, מֵהֲוָה הֲווּ,
מֵידַע הוּא דְּלָא הֲווּ יָדְעֵי, הֵי בְּאֶמְצַע תֵּבָה, וְהֵי בְּסוֹף תֵּבָה. וַאֲתוֹ צוֹפִים וְתַקִּינוּ פְּתוּחִים
בְּאֶמְצַע תֵּבָה, סְתוּמִים בְּסוֹף תֵּבָה. סוֹף סוֹף, וְהָכְתִיב, "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת", שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי
לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר מֵעַתה… לדוגמה נוספת של מקורות, ראה:
ספר עץ חיים – שער ה פרק ג
כל העולמות נבראו ע"י כ"ב אתוון שבמלכות
אשר מהם )נוצר הולד וגם יש בהם ל"ג(
נוצרה וגם יש בה ה' אותיות מנצפ"ך שהם
ה"ג היוצאין מז"א אליה ועי"ז נגמר פרצוף
רחל…
…גם אמרו גנוז, הוא כי ברצונו מוציא גניזת
האותיות הנ"ל בסוד קול ודבור מהפה ולחוץ
וכשרוצה נשארים גנוזות בפנים בסוד
נאלמתי דומיה
יש כיוונים לכאן ולכאן על ענייני מצות
ומידות האדם:
ספר דברים פרק ז
(יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים
הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְדֹוָד
אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
לַאֲבֹתֶיךָ:
רש"י על דברים פרק ז פסוק יב
(יב) והיה עקב תשמעון – אם המצות קלות
שאדם דש בעקביו תשמעון:
ספר חובות הלבבות – הקדמה
…כי כמה שכלים )שכרים( עבדו בעבור
המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד,
וזכרתי דברי האומר: "מן הזהירות שלא
תרבה להיזהר", ואמרתי, שאם היה כל
מתעסק בענין מעניני הטובה או להורות
הדרך הישרה הנכונה שותק ועומד עד אשר
ייגמר לו כל רצונו…
ספר חמדת ימים – שבת קדש – פרק
ה
ליחדא שמא דקב"ה וכו' הנני בא לומר
מזמורים קבלת שבת מלכתא להאדיר
ולהעלות עולמות עליונים למעלה. ויהי רצון
מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתפן
ברחמים אל קריאת מזמורים שאקרא לזמר
עריצים ולהכרית הקליפות ששלטו וגברו
בעשיה יצירה ובריאה, תזרם ורוח תשאם
וסערה תפיץ אותם, ואל יהרסו לעלות
ולהכלל בעליית העולמות. וכל החוחים
והקוצים הסובבים את השושנה עליונה
תעקר ותשבר ותכלם ותצמיתם, לחבר את
האהל להיות א' אשת נעורים עם דודה והיה
המשכן א'. ובכן פרשו עלינו מזיו שפעתם
להאיר בנפשינו תוספת רוח ונשמה כמו חלב
ודשן תשבע נפש"י ושפתי רננות יהלל פי, לב
טהור ברא לי אלהים ורו"ח נכון חדש בקרבי
אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה כי כל
עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי. ויהי נועם ה'
אלהינו וכו' יהיו לרצון אמרי פי וכו':
ואחריו לו יהיה חן בסדר מזמורים אלו סי'
כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' שאו
שערים ראשיכם וכו' וסוד הדבר מבואר
בזוהר בראשית דכ"ג ע"ב ושבת נחית קב"ה
בג' אבהן לקבלא בת יחידא דיליה. בההוא
זמנא חיוון עילאין דאתקריאו בשמא דה',
פתחין ואמרין שאו שערים ראשיכם והנשאו
פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וכו' ע"כ.
ספר התמונה – סודות שמע ישראל
ובס"ה כתב כי פסוק שמע ישראל הוא יחוד
קב"ה עם כנסת ישראל מלמעלה למטה
וממשיך שפע מי"ג מדות של רחמים אריך
אנפין הרמוזות בפסוק מי א-ל כמוך נושא
עון כו' ישוב ירחמנו כו'. אח"ד בגי' י"ג מדות
שאין חוזרות ריקם כן המיחד שמו של
הקב"ה אינו חוזר מלפניו ריקם(:

ראה פרושים שונים על חשיבותה
ורשעותה של ושתי שהביאוה לעונש חמור.
לגודמה:
ילקוט שמעוני אסתר – פרק א – רמז
תתרמט.
מדרש רבה אסתר פרשה ג פסקה ב
ד"א ונשים משלו בו ארבע נשים נטלו
ממשלה בעולם ואלו הן איזבל ועתליה
מישראל ושמירמית וושתי מאומות העולם: