4
יונ
2015
0

דרך לגאולה

לגאולה ודאי נגיע,

כמו ספק-כוח שמתניע.

משורשי האבות גדלנו חזקים

ונאחז בענפים של עץ החיים.

ואני תחת צילו המרובה והעבות,

אחזיק כמעקה לסבים וסבתות,

נעלה כנמר עַז,

להקדים מקומנו עכשיו ולא אז.

באנו לעבוד, ולפתור בעיות נרוץ,

רחוק מאומות בחוץ.

למקום קדוש ויותר טוב

קרובים לכיפת השמים לרוב.

אנו עם מבוגר ואי-אפשר בלי נור

למלא שאיפות שחוממו כבתנור.

מקווים שיהיה בלי תאונות דרכים,

במחנינו מרימים דגלים כמלאכים.

עריכה: רב יעקב כהן, בית אל.

נעלה כנמר עַז, להקדים מקומנו עכשיו ולא אז.

מקורות
ספר בראשית פרק ב
(ט) וַיַּצְמַח יְדֹוָד אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ
הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:
ספר משלי פרק ג
(יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מאְשָֻּׁר :
עין יעקב על מסכת ברכות אות )פט(
[תוך דיון על אריכות בתפילה]:
…יעסוק בתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם ג) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". לָא קַשְׁיָא, הָא דְּמַאֲרִיךְ
וּמְעַיֵּן [בָּהּ], הָא דְּמַאֲרִיךְ וְלָא מְעַיֵּן [בָּהּ]. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, אִם רָאָה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל
וְלֹא נַעֲנָה, משנה מסכת אבות פרק ה
(כ) יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת
רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן
מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:
ספר חסד לאברהם – מעין ג – נהר ג
נהר ג – שא"י נתונה תחת שער השמים:
דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת
השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה
ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת
החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות
החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל
תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים,
היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש
מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי
לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן
עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו
ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקב"ה פתח את החלון
והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר
עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים
ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת
סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר
מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן,
עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל
אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:
ספר שמות פרק ז:ד
וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי
יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים:
רבנו בחיי על במדבר פרק א פסוק ב במספר שמות. לא אמר במספר שמותם כמו
שאמר (במדבר ג, מ) ושא את מספר שמותם, יתכן לפרש כי פקודי ישראל בקבלת התורה
בסיני היו כנגד פקודי מחנות המלאכים שנגלו שם במעמד הקדוש, והיה המספר
במחנות ישראל בארבעה דגלים כמספר המלאכים שבארבע מחנות שכינה, ועל כן
אמר במספר שמות, כלומר במספר שמות המלאכים, כי היו ישראל באותו מעמד
הקדוש מלאכים גופניים כמספר המלאכים המשרתים במרום, וזהו שאמר תפקדו אותם
לצבאותם, כלומר כנגד צבאות השמות שהזכיר, כי ישראל צבאות מטה כנגד
צבאות של מעלה, ואומר הכתוב (שמות ז, ד) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל:
ספר תהילים פרק סח:יח
רֶכֶב אלקים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶש:
ספר שיר השירים פרק ב (ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה:
תהילים פרק כ (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְדֹוָד כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:
ילקוט שמעוני תהלים – פרק כ – רמז תרפא "…לפי שראו ישראל את המלאכים במתן
תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר רכב אלקים רבותים התחילו מתאוין לדגלים לכן
הוא אומר ודגלו עלי אהבה, וכן הוא אומר ובשם אלהינו נדגול, אמר הקב"ה חייכם
שאניי עושה משאלותיכם שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך…

הגב